דף הבית » מכתבים

איגרת לחודש שבט התשע"ב

[ 15 בפברואר 2012 | 624 views | אין תגובות ]

שלום לכם חברים וקוראים

אני מצרפת אורות וזמירות מכל הנסים והנפלאות שנתן הבורא לברואיו.  הוא ממשיך לנהל את עולמו בהשגחה פרטית לכל עלה נידף – לכל פרח זעיר – ולכל רטט של שיר.  הכל זורם על מקומו בשובה ונחת באופן טבעי לחלוטין כרצון הבורא שאין עוד מלבדו.  זבוב שמח לחיות את חייו כזבוב של אשפתות.  טורפים ונטרפים משחקים לפי כללים קבועים ורק האדם – נזר הבריאה – זכה לחירות בחירה – המבלבלת דעתו בין רום ותהום.  בתוך חיינו הסוערים עתה במיוחד – אין לנו רגע פנאי לחשבון נפש פשוט – מי ברא כל אלה – אם זה לא האדם – מי הבוס כאן – את מי לשאול באינסוף האפשרויות והתיאבון – מי עוד קיים חוץ ממני? – מהי תכלית הבריאה?  האם אני מוכן לקחת אחריות אישית ולהשתתף במשימות שהוטלו עלי ועל משפחתי ועל בני עמי? האם עדיף לברוח כל הזמן מתשלום חובותי לבוראי ולמשפחתי הרחבה?

אני מתבונן במכשירי "התקשורת" ומנסה לחקות את גיבוריה – אבל נשאר תלוש ומנוכר עם טעם רע של אכזבה מתרבות זרה שלמדנו בגלויות, מאטימות ואפילו רשעות של כל הריקים והפוחזים ועניי הרוח.  אלה לא היו מטרות הורי ואימותי הצדיקות ואבות אבותי.  מה אני עושה עם כל המסרים הסותרים שאני מקבל מסביב – מה טוב יותר – השכל המערבי הקר והמעוקר – או החמימות המשפחתית המזרחית התמימה – או נימוסי המערב "המתקדמים" לעבר אובדן ערכים, אנרכיה – וחופש חסר אחריות ומנוכר?  למה אני שונא כל כך את "החרדים" והדתיים בתור עלוקות ונצלנים – פוריים ודלים ו"פרימיטיבים"?  למה אני מוכן להגן על "עובדים זרים" ולא על קשישים בני משפחתי (כפי שעמי הקטן היה קורא להם כ-שישים, כ-שבעים, כ-שמונים – עם מכסה אסלה שבור – שהוא ואחותו כינוהו: מושב זקנים)

למה אני מעדיף לעזור לשונאי ישראל – וסומך על אמריקה – יותר מאשר על אלו-הי ישראל?

למה אני מתבייש או מתביישת במורשת אימותי ואבותי התמימים.  למה אני מתבייש להיות אני – גם אם אני עני חומרית?

אני כותבת בלשון זכר – כדי לדבר בשפת הכוח והמוח המערבי – "ההגיוני".  זה טבעי אצלי בכתיבה – עד שנדרש ממני מאמץ מיוחד לדבר כאישה.  יש לי חברה שמדברת על גברים עם ציצים – כשהיא מתכוונת לציציות, ומכריזה קבל עם ועדה שהגברים יותר טובים מנשים – והם החליפו תפקידים בדור הזה, עובדה הם אפילו מבשלים ועוזרים לה לסחוב סלים מן השוק ופוחדים מנשותיהם.  בתוך המסרים הסותרים – אני חולמת שקוראים לירב או אהרן הכוהן – עם פתיל תכלת ועוד.  אמא מייצגת את אלוהי-מה לא פחות מאבא.  שותפתי בדירה היא אי-אם או דיאן קיטון – שזה אבי יתומים ודיין אלמנות – וחוץ מזה המון גברים בשמות משיח – דומים לי – או לאחי ואהובי.

למעוניינים בהעמקה, אתם מוזמנים לעיין במקורות בתורה ובהפטרה, ואח"כ במבואות שלי משם ובהערות לנושאים.

ועדיין כרגיל באתר שמנו גם חלומות עם הערות לפי הבנתי. מכתבונים שלי ומובאות מדברי ב"ספר הפנים".
והחומר הרגיל באתר: צילומים של נצחיה, מידע על ספרי, ביקורות ועוד.

נשמח אם תתיחסו ותגיבו בכתב ואולי נפרסם תגובות.
והעיקר תנו כמיטב יכולתכם סיוע להפצת היצירות, סדנאות המודעות והופעות.

תודה,
ברכה
וצוות האור הגנוז

1 Star2 Stars3 Stars4 Stars5 Stars (No Ratings Yet)
Loading...

הוסף תגובה !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.