דף הבית » בת-יין, ספרים

זרע של מלכות

[ 25 במאי 2012 | 915 views | אין תגובות ]

ויהי כחום היום ותרא אלו-הימה
כי רב הרעש בס-דום.‏
ומה נורא
החמס בעמו-רה.‏
ורבה רעת האדם על הארץ
ורב צער הנאנקים
והנשחקים
בבירו-קרצ-יה
של כל דאַלים גבַר.‏
מה רב הפער
של העוני
ומה רב הצער
של הנוער
והקשישים
כמעט נואשים.‏
בוקה ומבוכה
ומבולקה.‏
חשבה השכינה
בֵינה לבֵינה
מה עוד לעשות
לבני אדם שילמדו בינה?‏
נתתי להם מבול
וחורבן
והרס
ואינם תופשים את הרמז.‏
נתתי להם תורה ‏
ועדיין אינם מבדילים
בין טוב
לבין רע.‏
עשיתי להם נִסים
אך תמיד אינם מרוצים.‏
לא חבל עליהם
יא חֲרָם
עכשו לקום ‏
ולהרוס את העולם?‏
איפה משה רבינו
שחציו אלוהים
וחציו בן אדם,‏
שבא אלי לביקור ארוך
ארבעים יום
וארבעים לילה
רבץ כאן לרגלַי
והתחנן שאשוב ואסלח לעם.‏
מים לא שתה
ואוכל לא טעם
ארבעים יום
וארבעים לילה.‏
איזה עבד נאמן
וגם קצת בן-אדם.‏
אני צריכה דחוף
לברוא מתווך
ושליח נאמן.‏
ואם אצליח לשלוח
נשמה כזאת בעולם
ואם רק יסכים העם
יהיה טוב
ושלום על כולם.‏
גידלתי את משה במצרים
שלחתיו תינוק על פני-המים.‏
הפעם כדאי לבחור לו
פת-לחם – ‏
ולשלוח אותו לבית-לחם.‏
ועם קצת שֶמֶן
ובת-יין
יהיה לי משיח
וגם נביא
ואת רצוני אל העם
יעביר ויביא.‏
רק שלא תשמע זאת
הקליפה בת-לַיִל
עד שיגדל
ויהיה לי בֵן-חַיִל.‏

אבל הקליפה כן שמעה
ולבית-לחם ישר הגיעה.‏
מיד התחילה לבחוש בכלים.‏
לזה נתנה מנה גדושה
של תאווה.‏
לזה קלקלה שמחה ואהבה.‏
את פלוני הרגיזה
ואלמוני ניפחה בגאווה.‏
לזאת נתנה רגשי אשמה,‏
לשכנתה עודף פחד – ‏
העיקר שיפסיקו להיות ביחד.‏
לצנועים ונדיבים
חילקה רגשי אפסיות
וכביכול נדיבות יתר
וציפיות
ושיפוט מוטעה
וכביכול הקרבה.‏
היא הלבישה אותם בשנאה
ועצבוּת
עד שאיבדו טעם לחיות
ולִפרוֹת ולִרבּות
ולקיים מצוות.‏
ואחרי כל השמות
שיזמה
ובלבול הנשמות
שגרמה
התייצבה הקליפה
וקטרגה
והסיתה
אפילו את אלו-הימה
ודרשה עונשים
לכל האנשים
ולפחות הפסקת הגשמים ‏
ובצורֵת
כי לא שמרו על מסורת.‏
ואנשים רעבים ומיואשים
שכחו אפילו להתפלל
ולא ידעו לאן לברוח.‏
אז קם אבימלך
המרומָם מֵעם
ואמר לאשתו נעמי:‏
בואי אשתי היקרה
ונברח מכאן.‏
כי המלך שצריך לבוא ממני
לא יסבול כאן את העוני.‏
והם לקחו את בניהם
מליון ובליון
ושאר הממון
וירדו מן הארץ
בגלל התיאבון.‏
והם הלכו במדבר
עד מואב
שנחשבה אז למכרה זהב.‏
וכשהגיעו לשם
גילו שירד מעמדם.‏
אבימלך הנכבד
הפך למהגר חסר כוח
אפילו בעיני ילדיו.‏
במקום משרתות ומשרתים
ושדות ירוקים
נאלצו להסתפק במועט
ולקחת נשים
נוכריות לבנים
את עור-פה קשַת-העורף
ואת רוּת שהיתה אז בת-מלך.‏
אבימלך דעך ודעך
והפך לאבי-לֶמֶך
והנסיכים המפונקים
הפכו למחלון
וכליון
ושכחו את חלום המליון
ובליון.‏
אבימלך נפטר
ונעמי שכחה
את חלום המלכות
מרחמה הטובה.‏
אך גם כלותיה
נשארו עקרות
ובניה חלו
ונאספו אל אביהם
בארץ נֵכָר.‏
הצטערה אלו-הימה
על מעשי הקליפה
ומזימותיה.‏
על קטרוגים ואסונות
ורעב ומגפות
שהֵמיטה
על תמימים וטובים
שנפלו ברשתה
ועל חלום המלך המשיח – ‏
משה חדש
שאיוותה אלו-הימה.‏
אלו-הימה כל כך קָצפָה
עד שביקשה
לברוא יורש-עֶצֶר חדש
שיעצור את הקליפה המרשעת – ‏
וילַמד אנשים קצת דעת.‏

אז חיזקה אלו-הימה
את נעמי
וניחמה אותה
ונטעה בה תקווה
וכוחות לשוב לביתה
ועמה ולאלו-הֶיהָ.‏
והיא גם שלחה לה
קרני-אהבה
ופתחים לתקווה.‏
וכשראו אותה כלותיה
נדבקו עוד יותר אליה.‏
בעליהן היפים
אומנם הלכו לעולמם
אך מי עוזב חמות
שכזאת
מורמת מעָם?‏
עור-פה אומנם ליוותה ‏
אותן קצת
בשובן לבית-לחם
אך פנתה עורף ‏
ושבה לבית הוריהָ.‏
ורות הטובה
דבקה בנעמי לאהבה.‏
איך אפשר לעזוב
גבירה נכבדה
במדבר?‏
איך לעת זקנתה
ואלמנותה
ואחר ששיכלה ילדיה
תינטש גם על-ידי כלותיה?‏
חֵי-רוּת בת-המלך
אם תנטוש את אם המלכות
ותניח לה במדבר למות.‏

אלו-הימה כל כך שמחה
לראות אהבה וידידות
בתוך ים של עצבות
ובדידות.‏
אז החליטה
שגם היא במרומים
תתמלא רחמים
ותחוס על החמות המרה
ותהפוך שוב את מר גורלה.‏

ברגע שקרבו לבית-לחם
חגגה השכינה והרי-עה.‏
וידעה שהאהבה ניצחה
והכריעה.‏
וגם בו-עַז הטוב ‏
יירתם למשימה
ויהי מה.‏
וכולם יזכרו את חסדי-נעמי
וגבורת אבימלך
וכבוד המשפחה.‏
השאר הפך לעניינים פעוטים:‏

רות המואביה
לוקטת בשדה השׂעורים
של בו-עז המצליח.‏
לוקטת זרעונים, שעורים.‏
לקט שִכחה ופֵאָה
להביא לחמותה הנכבדת
שלא תזדקק לחסדי הבריות
ולחם בזָיון
לאישָה אמידה
שנחלתה נטושה
ולא מעוּבָדה.‏
ונעמי מתחילה לחיות
ולחדש עלומיה
ולארח חבֵרות שקינאו בה קודם
על זכוּיותיה.‏
ורות יפתה ופרחה
עם שעורים ולחם וחומץ
וצחוקי הנערים.‏

באה אלו-הימה
ושבה לבקר את נעמי
ולנער זִקנתה
ולחדד חוכמתה
ולעוץ עיצה
איך לבנות את ביתה.‏
איך "הפילי-פינית" שהביאה
תהפוך אימה של מלכות חדשה.‏
כמו "אם פונדקאית" ואבא "גואל"‏
יינתן זֵכר ושם לזרעה של נעמי – ‏
לבנה אהובה.‏
ורות היחפה תלבש שמלתה
ותסוך את גופה
וְתלך בלאט אל הגורן.‏
ונעמי אישה נכבדה
ילד קטן יונח בחיקה
בלי הריון ולידה
והנקה.‏
פשוט "ילד מוכן" יצא מן הגורן.‏
כביכול מרחמה הזקֵנה
וחלום נעוריה.‏

והילד הזה נועד לגדולות – ‏
הוא יתחיל את שושלת המלכות
של האל בכבודו, עובד-האל.‏
בן אלו-הימה ונעמי ורות – ‏
והוא יהיה אבי-המלכות.‏
ממנו יצא המשיח.‏
עבד ה' – ‏
מחציו ומעלה – אלו-הות
ומחציו ומטה – אדם.‏

והוא יטע השלום בעולם.‏
צמח-דוד.‏
הקו המחבר
בין אדם ובין-אל
וגואל ישראל.‏

(כ"ב-כ"ג באב תשס"ו)‏

1 Star2 Stars3 Stars4 Stars5 Stars (No Ratings Yet)
Loading...

הוסף תגובה !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.