דף הבית » חופן שקדים וצימוקים, יצירות, ספרים

על הסכין

[ 3 ביולי 2012 | 1,366 views | אין תגובות ]

סליימן הקטן היה אכול תשוקה לאבטיח אדום ועסיסי. ברחוב עברה עגלה עם הר אבטיחים והמוכר הכריז, אבטיח ‏על הסכין! אבטיח אדום על הסכין!‏
השכנות קמו והתמקחו והמוכר פתח חלון קטן בלב האבטיחים והוציא הוכחה חותכת לטעמם. סליימן ביקש מאימא ‏לקנות אבטיח, אבל היא אמרה :"נחכה לאבטיחים שבגינה שלנו. וחוץ מזה אני לא קונה פירות יקרים בתחילת ‏העונה." סליימן היה מבקר את האבטיחים שבקצה גינתם כמה פעמים ביום ולא הבין למה מחכים עכשיו. היו שם ‏אבטיחים בכל הגדלים, כמו הראש שלו ויותר גדולים. היו אולי עשרים אבטיחים, אולי מליון. היו אפילו יותר ‏גדולים מן האבטיחים של המוכר. סליימן היה מרים אותם באהבה, מלטף ומנשק ולא הוריד אבטיח מידיו, אלא כשלא ‏יכול עוד לשאת את האבטיח הכבד ופחד שהאבטיח ייפול ויתפוצץ, אז היה סליימן מוריד את האבטיח לארץ בעדינות, ‏מנשקו ולוחש לו: גדל.‏
כשהמוכר התרחק מרחובם ואמא לא קנתה כלום, בא סליימן לבקר את האבטיחים שלו והשתהה זמן רב מן הרגיל. ‏הוא ניסה לדבר אליהם אך הם קרצו לו בשתיקה ואפילו לא סיפרו לו את סודם — אם הם כבר אדומים או עדיין לא. ‏הריר נזל מפיו למראה חלונות אדומים של המוכר, והיום הוא לא היה מסוגל לחזור הביתה ולהמשיך להתאפק ‏ולחשוב ולהמתין. מה לעשות? פתאום הבריק במוחו רעיון גאוני. הוא התגנב למטבח, עלה על כסא והוציא את ‏הסכין מכלי הלחם שנח על המקרר. הוא הסתיר אותו בשולי חולצתו ורץ לגינה. אף אחד לא היה שם בשעות החום ‏וסליימן רבץ ליד האבטיח הגדול ביותר — מלך האבטיחים, אבא שלהם — הניח את האבטיח בין ברכיו ובדחילו ‏ורחימו, כמו שאביו שוחט עוף שרטט ריבוע יפה באבטיח. עכשיו נעץ את הסכין בכאב והאבטיח בכה והזיל דם. ‏סליימן ניסר בזהירות את הקליפה הקשה מסביב לריבוע ששרטט ולבסוף הצליח אפילו לפתוח חלון ולמשוך אותו ‏החוצה. זה לא כל כך הצליח לו כמו החלונות של המוכר אבל בכל זאת משהו יצא. סליימן כל כך התרגש אבל אפילו ‏זכר לברך שהחיינו ובורא פרי האדמה לפני שנגס מן החלון הוורוד. אבל אוי ואבוי הטעם היה חם וחמוץ ומאכזב. ‏סליימן סגר מהר את האבטיח והשכיב אותו עם החלון מן הצד וכיסהו בעלים. מוכרחים לחכות עד שהאבטיח יגדל ‏ויהיה מתוק. אמא צודקת. אבל אי אפשר לחזור הביתה מאוכזב ככה סתם. אז סליימן ניסה לבדוק עוד אבטיח ‏ולטעום עוד. בסוף הזדרז לפתוח חלונות באבטיחים והסתפק בבדיקת טעמם לפי צבעם, ולא הכניס אותם אל פיו. ‏הוא בדק כך את כל האבטיחים. בגדול החל ובקטן כילה. הוא גם נזהר שהם לא ייפגעו ולא יתנתקו מן הגבעול. הוא ‏סובב את החלון כלפי מטה או כיסה בעלים שאף אחד לא יתפתה לטעום מן האבטיחים.‏
פתאום שמע את אמא קוראת לו לבוא לאכול. הוא פחד שיצטרך לתת הסברים, אז החביא את הסכין היטב בין העלים ‏ורץ הביתה. הוא התנשף וצעק לאמו: רדפתי אחרי חתול שרצה לגנוב אוכל, ושכחתי לסגור את דלת המטבח.‏
עברו כמה ימים ומה שהטריד את אמו היה היכן נעלם סכין הלחם. מי לקח אותו?‏
כיוון שהתעלם מחקירותיה מהתחלה, המשיך לשתוק עד שיום אחד אמא מצאה את סכין הלחם בגינה. ואז מה נורא ‏היה האבל במשפחה. כל אבטיח ענקי שהיה ירוק ויפה מבחוץ, כשפתחו את החלון נשפך ממנו נוזל מסריח וחסר ‏צבע.‏
סליימן לא קיבל מכות. הספיק לו לראות את האבטיחים היקרים שלו שחוטים ורקובים.‏

1 Star2 Stars3 Stars4 Stars5 Stars (No Ratings Yet)
Loading...

הוסף תגובה !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.