דף הבית » חופן שקדים וצימוקים, יצירות, כותרות נוספות, ספרים

עין טובה

[ 29 ביוני 2016 | 172 views | אין תגובות ]

בוקר אביבי אחד קם אפרים עם שעורה בעין. מילא שעורה, אבל למה דווקא בעין?
מעשה שהיה בפסח שעבר: יותר נכון לפני פסח. אחותו סגולה בררה תמרים להכין את החרוסת והנה מצאה גרגר שעורה חמוד. מחשש להחמיץ את החרוסת היא חיפשה מקום טוב להניח בו את השעורה. דחפה אותה לאחיה לפה והוא ירק אותה על האגוזים. דחפה אותה שוב והוא ירק אותה על הצימוקים. דחפה שוב והוא ירק על השומשומין. תחבה אותה לנחיריו והוא התעטש על הקינמון. הקינמון עף לצדדים והוא התעטש שוב. איזה אח מטומטם יש לי, חשבה. בטח מישהו שם לו עין רעה. איך שהיא חשבה על זה, מצאה את הפיתרון. עין שמאל או עין ימין? שמאל או ימין. נו כבר!

אפרים הקטן בכה כמו אפרוח. התגלגלו הדמעות בעין שמאל והיא נעצמה. סגולה נגד עין רעה, היא דחפה לו שעורה לעין ימין. אז הוא קם וברח ולא נתן לאף אחד להוציא לו את הסגולה. אמא שלו גזרה חתיכת בד מהשמלה של השכנה שהיתה תלויה על החבל. סגולה נגד עין רעה. הרטיבה אותה במי חילבה ושמה רטייה של משה דיין על הקטן שלה שעוד לא הלך לגן. אחר כך שמה לו עלי פיגם מצוי (שקורין שדאב) שרויים בשמן שומשומין עם עלי ברדגושה ריחניים סגולה לגירוש שדים ומזיקים שחדרו לעין שלו, בהתחפשם לשעורה קטנה בגוש התמרים המיועד לחרוסת הכשרה לפסח. מעשה לצים זה של השטן להתחפש לשעורה בחרוסת של פסח נועד לערער את אמונתם בהשם יתברך ולהעיב על כשרות החג. הילדה הקטנה, באמת לא יכלה לדעת מה לעשות בשעורה חשודה זו שאי אפשר לאכול אותה או להיפטר ממנה בדרך כל שהיא בערב חג לאחר שריפת החמץ.
איזה נאכס שמו להן השכנות הקנאיות.

אבל בזה לא תמו כל צרות המשפחה. הן רק התחילו. הקטן צרח מכאבים בעין והפריע לקיים את סדר פסח כהלכתו באוהל הרעוע בראש העין. הנמלים טיפסו על השולחן בשיירות ארוכות ומשכו פירורי אגוזים, שכל אחד מהם בגודל של כמה עשרות נמלים. אחר כך מצאו את התמרים והתחילו להזמין חברות במיליונים מקינים אחרים לחוג איתן את הפסח. איזה יום שחור עם כל הנמלים השחורות שטיפסו לכל מקום. אמא עוד אפתה פיתות כשרות לפסח, עם מים שלנו כל הלילה וקמח, שנקנה בדמים יקרים בשוק של פתח-תקווה. ומי יכול היה להשגיח על הילדים מפני הפרימוסים והפתיליות שבישלו את תבשילי החג? אי אפשר להאשים אף אחד.
הפיתות כמובן נאפו מחוץ לאוהל בתנור הטבון שבנתה בנת אלעומייסי.

בינו לבינו הוטלו פצצות לאוויר העולם, וקרה מה שקרה, ואיש לא ידע מה קרה לאפרים הקטן, שהובהל בערב פסח, יצילנו השם, לבית החולים, לא עלינו, כדי להוציא לו את השעורה מהעין. אם זה חבלי משיח או השמלה על החבל בין האוהלים, אבל צרה צרורה קשרה עצמה למשפחת זביב באותו ליל סדר מר ונמהר. אפרים הקטן כבר לא ישב איתם לסדר. ואוי ואבוי לנו מסדר כזה. עוד סדר פסח כזה ואבדנו. ואכן הילד אבד. לא מת. לא חי. אומרים שחלה והועלם, הפרח הקטן לבית זביב, שעוד לא דיבר אבל שר והיה שמחת המשפחה וגאוותם, בן הזקונים שנולד בשחר הגאולה, כשהמשפחה כבר מכרה את ביתה בתימן. לעלות לארצנו אבל עוד חנתה חניית ביניים במחנה עולים (שקראו לו "מחנה חולים") ראש העין.

מה בין אפרים הקטן לבית צימוקי ולג'פרי גולדברג שאימו בפילהרמונית של בוסטון? לאלוהים פתרונים. אבל ג'פרי הקטן הובא למש' גולדברג בבוסטון בטונים מאוד נמוכים. איש לא ידע איך הצימוק הקטן הזה גדל לאדון גולדברג רב המידות ולאם משכמה ומעלה – זוג שנראה כמו זוג מהסרטים בלי עין הרע, יפים ואדמוניים, כמעט כמו גויים.

כשהביאו את ג'פרי הקטן והושיבו אותו על הפסנתר מיומו הראשון, מרוב בהלה הוא ממש הרטיב על הפסנתר. נתנו לו מטפלות טובות, בשעה שאימו עשתה חזרות עם הפילהרמונית ואביו נסע בעסקי יצוא ויבוא. אפילו שכרו לו מקסיקנית קטנה שירגיש כמו בבית איתה. במקום להרשות לו לבכות הם לימדו אותו לשיר באנגלית, אבל להכעיס היה צורח כמו חיה עם חֵית ועַין והם לא הבינו איך יוצאים קולות של חיות בג'ונגל מגרונו של צימוק כזה.

המורים הפרטיים שבאו אצל בית גולדברג ללמד את הקטן שלהם לנגן במקום לשחק התפעלו מהילד, שקרא את מוחם ותווי פניהם ולא קרא תווים.
הכל התנהל כבר על מי מנוחות, שהרי לא ראה את פני אביו ואימו החדשים והעדיף את המטפלת המקסיקנית והגנן השחור. ורק פעם בשנה בערב פסח היתה צומחת לו שעורה בעין. טובי הרופאים לא יכלו להסביר את התופעה.

מדי ליל פסח בפסחו, כשהיו הורי הילד הגאים מבקשים ממנו להפליא נגן לפני האורחים הממתינים, היה נבלע ג'פרי הקטן מתחת לכנפי פסנתר הכנף האדיר ועיניו דומעות, השעורה טיילה לו בין עין ימין לעין שמאל והשדים רקדו על הפסנתר. תווי בך ומוצרט הנכבדים היו מיטשטשים והוא לא הבחין בין מי לסול, בין די לדו. עד שחשכו עיניו ולא ראה כלום. על קלידי הפסנתר התרוצצו ורקדו שדים קטנים ומוחו ריחף בסדר קדמוני ואוזני רוחו שמעו ה-ל-לו-יה, די-י-נו. אילו עשה בהם שפטים די-י-נו.
והשדים חוללו וצחקו והצחיקו. והפסנתר השתולל. ע-ין ר-עה. די-ינו. ה-ל-לו-יה. הא-לח-מא-ענ-יא. ה-ה-ה-ה-ל-לו-יה. ע-ע-ע-ע-יה, ע-ע-עבדים היינו.
אצבעותיו שלו רעדו וגורשו מן הקלידים. תחתיהם ריקדו השדונים הקטנים. אז יצאו מגרונו חרחורים מוזרים: הא-לח-מא-ענ-יה. אילו הו-צי-א-נו מ-מצ-רים. שמע ישראל. בלי עין רעה. ע-ין ר-עה . ע-ע—בדים ה-יי-נו. ה-ל-לו-יה.

אז קמה אימו גברת סוניה גולדברג ופרטה את בך לפרוטות. והסימפוניה של ג'פרי היתה בלתי גמורה עד עצם היום הזה, בגלל השעורה בעין, שעשתה לו עין רעה, שהשכנה באוהל הכניסה לו לעין בערב פסח במחנה חולים בראש העין, על מרבד-הקסמים ליד הנרגילה והפח, שניגן לפני שהעיפו אותו כנפי-נשרים למשפחת גולדברג בבוסטון הקרה. לפני שהסתתר מאחורי פסנתר הכנף האדיר (חד גד-יא-א-א. חד גדיא). בבוקר אביבי אחרי השלגים במחנה-האוהלים נכנסה עין רעה בכל משפחה ברוכת ילדים קטנים עם עיניים גדולות ושחורות, שעורה בגוש התמרים לחרוסת שנכנסה לעין התינוק בגלל העין רעה וקינאת השכנים.
בכל זאת איך הגיע אפרים זביב המצומק מראש-העין למשפחת גולדברג השמנה מבוסטון?
אדון שלגי מתעניין בזאת בדיוק כמו בשלג דאשתקד. הרבה מים זרמו בירמוך מאז, ואיפה טמון הקבר שבו נגנזו כל הסודות עם כתבי הקודש המחוללים?
תסתכלו היטב בשעורה שבעין של ג'פרי ותעברו משם לאישון. בתוך האישון השחור טמון ילד שחור, שהועבר מיד ליד באישון לילה מר ונמהר, ומאז נעלמו עקבותיו בעקבות כל המלאכים הקטנטנים והשחרחרים, שחיפשו להם משפחות ברוכות מנעמי העולם וחשוכות ילדים. בגלל העין הרעה נטמעו עין גרונית וחית מפולפלת של זחוג וחילבה, והן משתלחות חופשי רק בליל הסדר.

(ברקלי, אביב 1995)

1 Star2 Stars3 Stars4 Stars5 Stars (No Ratings Yet)
Loading...

הוסף תגובה !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.